תקציר:

תמיד ידעתי שהוא לא יהיה שלי לעד, אבל זה לא שינה את הדרך שבה אהבתי אותו – בשקט, בעדינות ומרחוק. העונות התחלפו, צמחי התירס הלכו והתחזקו, והגפנים לבלבו מלאות תקווה. אבל לשום דבר מכל זה לא הייתה משמעות, לא כשהאדמה שעליה דרכנו כבלה אותנו בסכסוך בן מאה שנים. לא היה לנו סיכוי. אומרים שהחיים חולפים לנגד עינינו על ערש דווי, אבל באותו לילה, אחרי שהצרחה האחרונה נקרעה מגרוני והעולם שלי התחיל להתכסות בחשכה, חשבתי רק עליו ועל עיני השוקולד המתוקות שלו, על המבט החושש והנואש בעיניו ועל השתיקה שלו שהייתה שווה זהב. הייתי צריכה למות בלילה ההוא. במקום זה, חציתי את הגשר תחת אור הירח ולא חזרתי יותר. נתתי לסכסוך להכריע. לו רק זה היה מספיק כדי להגן עלינו. לו רק לא היה גשר בינינו. קיי־קיי אלן רקמה סיפור אהבה נוגע ומכווץ לב. בכתיבה מפעימה היא יצרה עלילה מפותלת, מלאת מתח וטוויסטים עוצרי נשימה, חושניות ורגש שיכבשו אתכם עד המילה האחרונה. ובמילה אחת – מדהים! -- מהכריכה האחורית.