תקציר:

בקצה הלילה הוא רומן שקט ומופנם אך בעל עוצמה פנימית מתפרצת. מאכלסות אותו שלל דמויות החולפות ונעות בעיר הנמל הצפונית ברמן: ילדים וילדות, נגן חליל, זוג מאוהב, שני סטודנטים העומדים להפליג בלילה, זקן על ספסל, זונה ולקוח מהוסס, ימאים ולהטוטנים. העלילה מתרחשת משעות אחר הצוהריים ועד לפנות בוקר של יום המוחרת. הדמויות מתמזגות עם הנוף העירוני הלילי, משוטטות בין מועדון האסטוריה, הגן הציבורי ובית המכס. העיר והאנשים נעים להם בין הצללים, ואילו הלילה מתגלה כגיבורו האמיתי של הסיפור. ההתוודעות לסגנון הכתיבה הייחודי והחדשני של פְרידוֹ לָמְפֶּה כמוה כצפייה בסרט, ותחושת המסתורין של העיר עוטפת מכל עבר. בקצה הלילה ראה אור באוקטובר 1933. חודשיים בלבד לאחר מכן הוא הוכנס לרשימת הספרים האסורים לפרסום במשטר הנאצי משום שיש בו תיאור של קשר הומוסקסואלי וקשר בין אישה גרמנייה לגבר שחור המגיע לעיר הנמל. למרות שנאסר למכירה, התקבל הספר לקול תשואות המבקרים. הסופר הרמן הסה קרא את הרומן ב־1933 ונפעם מעוצמתו הפיוטית. פְרידוֹ לָמְפֶּה אמר על בקצה הלילה כי נולד למשטר שבו לא אפשרו לו ״לנשום״, וקיווה שספרו יזכה לחיים שניים אי־שם בעתיד. הספר ראה אור במהדורה מצונזרת ב־1949, ורק ב־1999, בשנת המאה להולדתו של למפה, יצא שוב לאור בגרסתו המלאה. זהו תרגום ראשון לעברית מיצירתו הלא־מצונזרת של לָמְפֶּה. פְרידוֹ לָמְפֶּה (1899, ברמן – 1945, ברלין) היה ספרן, עורך ספרות, משורר וסופר. בין היתר ערך מספריו של הנס פאלאדה. הוא נרצח שישה ימים לפני תום מלחמת העולם השנייה. שני חיילים בצבא הרוסי לא האמינו כי האיש המצולם בתעודת הזהות הוא אכן האדם הכחוש שעומד מולם. הם חשבו אותו לחייל אֵס־אֵס וירו בו למוות. על קברו נחרת הכיתוב ״אתה לא לבד״. -- מהכריכה האחורית